פרופילון סחר (1987) בע"מ נ' נאטור ואח'

החלטה

המבקשים הגישו התנגדות לביצוע שטר, ובמסגרתה טענו, כי יש להעביר את הדיון בהתנגדות לבית משפט השלום בנתניה, שכן מענם של המבקשים הינו בעיר קלנסווה, השייכת לתחום השיפוט של בתי המשפט במחוז המרכז.

לטענת המשיבה, הסמכות המקומית מוקנית לבית משפט השלום בתל אביב, שכן בין הצדדים קיים הסכם שיפוט ייחודי ובלעדי לפיו התובענה תוגש ותידון בבית משפט המוסמך בתל-אביב-יפו. המשיבה מפנה לסעיף 10 לכתבי הערבות החתומים על ידי המבקשים, ששם נקבע: " אנו קובעים בזה את העיר תל-אביב להיות מקום השיפוט לכל צרכי כתב ערבות זה..". לפיכך נטען, כי המדובר בתניית שיפוט ייחודית עליה חלות הוראות תקנה 5 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").

יתר על כן, מוסיפה המשיבה וכחיזוק לטענותיה מפנה היא להלכות שנקבעו ברע"א 188/02 מפעל הפיס נ' אלי כהן ואח', פ"ד נז(4) 473, וברע"א 11556/05 קמור רכב בע"מ ואח' נ' חם חימו ואח', פורסם בנבו הוצאה לאור בע"מ, ושבהן נקבע, כי במדינה קטנה כישראל אין לייחס משמעות מופרזת לשאלת הסמכות המקומית.

המבקשים סבורים, כי התבססות המשיבה על כתבי הערבות המצורפים, ולפיהם קיימת תניית שיפוט ייחודית, מתעלמת מטענתם, כפי שהוגשה במסגרת ההתנגדות, ולפיה כתבי הערבות אינם חתומים על ידם וכי המדובר בחתימה מזויפת. ומשכך הם פני הדברים, הרי שלטענתם, אין תנאי כתב הערבות מחייבים אותם.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי להורות על דחיית הבקשה להעברת הדיון בהתנגדות, מן הטעמים הבאים:

תקנה 3(א) לתקנות קובעת חלופות למקום השיפוט. על פי החלופה הראשונה, תובענה תוגש לבית משפט שבאזור שיפוטו מצוי מקום מגוריו של הנתבע. ואכן, כטענת המבקשים, מקום מגוריהם בעיר קלנסווה מקנה, לכאורה, סמכות שיפוט לבית משפט השלום בנתניה.

אולם, תקנה 5 לתקנות קובעת, כי הסכם על מקום השיפוט מקנה סמכות שיפוט לאותו מקום עליו הסכימו הצדדים. טענת הנגד של המבקשים, לפיה אין הם חתומים על כתב הערבות ולפיכך אין הסכם השיפוט מחייבם, אינה מהווה נימוק כבד משקל או כזה המכריע את גורלה של בקשת העברת מקום הדיון, שהרי סוגיה זו שבמחלוקת עשויה להידון לגופה של ההתנגדות ואין בית המשפט רשאי להסתמך עליה בשלב מוקדם זה ולקבוע מסמרות בעניינה של טענה זו או להשליך ממנה על סוגיות מקדמיות כגון מקום השיפוט (ראו: בש"א 57/98 אתר נ' בנק ירושלים, פ"ד נב(3) 481).

יחד עם זאת, מוסיפה וקובעת תקנה 5, כי אם לא נקבע בהסכם, כי מקום השיפוט המוסכם יהיה מקום שיפוט ייחודי, נתונה לתובע הברירה להגיש את התובענה במקום המוסכם או באחד מבתי המשפט המוסמכים על פי תקנות 3 ו-4 לתקנות.

אם כך, נשאלת השאלה, האם, במקרה שבפניי, המדובר בהסכם שיפוט ייחודי אם לאו?

סעיף 10 לכתב הערבות, עליו מתבססת תביעת המשיבה, קובע כדלקמן:

"אנו קובעים בזה את העיר תל-אביב להיות מקום השיפוט לכל צרכי כתב ערבות זה, וזאת מבלי לגרוע מזכויות החברה לתבוע אותנו בכל מקום שיפוט אחר בישראל, לפי שיקול דעתה הבלעדי של החברה."

ברי, כי סעיף זה אינו כולל תניית שיפוט ייחודית כי אם מקבילה, שהרי כבר נקבע בפסיקת בתי המשפט, כי אם לא צוינו בתניית השיפוט המילים כמו: "בלבד" או "אך ורק", אזי יש לראות בתנייה משום סמכות שיפוט מקבילה ולא ייחודית (ראו: ר"ע 440/86 טפחות בנק למשכנתאות נ' לוי, פ"ד מ(4) 553). מכאן יוצא, איפוא, כי הסכם שיפוט זה מקנה למשיבה שיקול דעת רחב להגשת כתב התביעה גם לבית המשפט בתל-אביב אך לא באופן ייחודי ובלעדי, כי אם גם לכל מקום אחר בארץ. התוצאה הינה, כי הגם שלא ניתן להכיר בהסכם השיפוט כקובע תניית שיפוט ייחודית, כטענת ב"כ המשיבה, אין הוא שולל את אפשרות הגשת התביעה לבית משפט השלום בתל-אביב, כי אם ההיפך הוא הנכון, שהרי מוסיף הוא במפורש לחלופות הקיימות בתקנה 3 חלופה נוספת הנתונה לבחירתה החופשית של התובעת.

לאור האמור לעיל, עולה, כי בדין היתה זכאית התובעת לבחור ולהגיש את כתב התביעה לבית משפט השלום בתל-אביב, בהתאם לכתב הערבות עליו מתבססת תביעתה.

יתר על כן, יצוין, כי בהתאם לפסיקה שצוינה לעיל בידי ב"כ המשיבה, אכן מגמת הפסיקה כיום הינה שלא לייחס משמעות מופרזת לשאלת הסמכות המקומית, בין היתר, בהתחשב בכך שהמרחקים בין מרבית הערים בארץ אינם גדולים. כך הוא הדבר אף במקרה דנן, שבו הבקשה הינה להעברת הדיון מתל-אביב לנתניה, ערים אשר הינן קרובות האחת לשנייה.

מכל הטעמים שלעיל, מצאתי לדחות את הבקשה להעברת הדיון בהתנגדות, וזו תידון במועדה בבית משפט זה.

המבקשים יישאו בהוצאות הבקשה בסך של 1500 ₪ בתוך 30 ימים מהיום.

ניתנה היום, ל' בשבט תשע"ג, 10 פברואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: